גזר דין בתיק ת"פ 19492-04-10

(בעניינו של נאשם 1)

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה על פי סע' 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "החוק"); ניסיון לחבלה חמורה בכוונה מחמירה, שתי עבירות לפי סעיף 329(א)(1) ו 329(א)(2) לחוק; קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

2. כתב האישום המקורי הוגש נגד 3 נאשמים נוספים (נאשמים 2-4). לשניים מהם יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ולנאשם הרביעי יוחסו עבירות של סיוע לאחר מעשה בעבירת עוון וסיוע להפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשמים 2-4 הודו במסגרת הסדר טעון ועונשם נגזר.

3. הנאשם הורשע בעבירות הנ"ל על פי הנסיבות המפורטות בכתב האישום המתוקן: ביום 9/4/10 בסמוך לשעה 3:30, נהג הנאשם ברכב פולקסוואגן פאסט מ.ר. 38-413-61 ברחובות אשדוד תוך נהיגה פראית ובמהירות גבוהה כשהוא חולף על פני שני מחסומי משטרה שהוצבו לבדיקת שיכרות נהגים. הנאשם לא ציית לשוטרים שעמדו בשני המחסומים וסימנו לו לעצור, תוך שהוא מאיץ נסיעתו לכיוונם ומנסה לפגוע בהם; הנאשם גם לא ציית לשתי ניידות משטרה אשר דלקו אחריו ברחובה הראשי של העיר וסימנו לו לעצור. בנהיגתו הפראית ובמהירות ברחובות אשדוד, עקף הנאשם מונית תוך חציית קו הפרדה ועבר לנתיב נגדי, חצה מספר צמתים ברמזור אדום וחצה שטח הפרדה, עקף מימין, אילץ מכוניות לסטות ממסלולם כדי למנוע התנגשות, בכך סיכן אותם ואת בטיחותם. במהלך הנסיעה התקשר הנאשם לנאשמים 2,3,4 וביקש מהם להגיע  למושב שדה עוזיהו כדי להפריע לשוטרים במילוי תפקידם באמצעות רכבם, על מנת לאפשר לו להימלט, נאשמים 2,3 נענו לבקשתו כשנאשם 4 יושב במושב האחורי, וכתוצאה ממעשיהם איבדו השוטרים את עקבותיו של הנאשם עד שהבחינו בו רץ תוך המושב, דלקו אחריו ותפסו את הטלפון הנייד שנשמט ממנו במנוסתו.

4. בטיעוניו לעונש עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך וממושך, מאסר בפועל, פסילה בפועל ארוכה ופסילה על תנאי וקנס. לטענת ב"כ המאשימה קיים פער משמעותי בין המלצת שירות המבחן אשר דומה, כי התעלמה מהאינטרס הציבורי, לבין ענישה הולמת ראויה ונכונה בנסיבות העניין. צויין הנאשם הורשע ברצף אירועים שבכל אחד מהם לבדו יש די בכדי להביא להטלת עונש מאסר ארוך. כך, בנס לא קופחו חייה של השוטרת שעמדה במחסום בשעת לילה מאוחרת, בזכות תושייתה עת קפצה הצידה כאשר הנאשם האיץ את הרכב לעברה לאחר שחצה קו הפרדה רצוף, ודי באירוע זה כדי להטיל על הנאשם עונש חמור. בהמשך רדפו אחרי הנאשם שתי ניידות ברחובה הראשי של העיר כשהנאשם נוהג במהירות גבוהה, חוצה רמזורים אדומים ואינו שועה לשוטרים שכרזו לו לעצור. האירוע השלישי, עת פרץ מחסום משטרתי נוסף תוך שהאיץ לעבר השוטר שעמד במחסום וכמעט דרס אותו.

ב"כ המאשימה ביקש לראות חומרה מיוחדת בכך שהנאשם לא התחרט אחרי האירוע הראשון כשראה את השוטרת קופצת הצידה כדי להציל את חייה, אלא המשיך בנהיגתו המסוכנת, נמלט מהשוטרים שדלקו אחריו והמשיך לסכן אותם ואת העוברים בדרך והכל על מנת להציל את עורו תוך זילות בחיי אדם.

נטען, כי מדובר בעבירות חמורות שהעונש המקסימאלי בגינן עומד על 20 שנות מאסר וכי יש להעדיף את האינטרס בציבורי על פני האינטרס הפרטי של הנאשם, הרתעתו והרתעת הציבור, זאת על אף האמור בתסקיר שירות המבחן החיובי, גילו הצעיר של הנאשם והעדר עבר פלילי למעט עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי. ב"כ המאשימה, הציג פסיקה על פיה רף הענישה הראוי בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה עומד על 4 שנות מאסר בפועל ועל זה יש לטעמו להוסיף במקרה דנא גם בגין עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בכוונה מחמירה. מכאן שהעונש הראוי במקרה דנא חמור יותר.

5. כראיה לעונש הוגש ר.פ של הנאשם המלמד על כי נידון בבית משפט לנוער בגין עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית בגדרו נגזרו עליו של"צ למשך 60 שעות, התחייבות להימנע מעבירה וקנס בסך של 2000 ש"ח.

6. סנגורו של הנאשם ביקש שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל. צויין, כי הנאשם הורשע אמנם במספר עבירות, אולם מדובר באירוע שנמשך על פני קילומטרים ספורים, בשעת לילה מאוחרת כשהתנועה דלילה, מרביתו התנהלה בכביש חד סטרי רחב, כך שלא מדובר בסיכונים ברמה הגבוהה כפי שתיאר ב"כ המאשימה אלא הרבה יותר מינוריים; צויין כי ההרשעה בעבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה הייתה מבוססת על הלכת הציפיות מבלי שעלתה טענה בדבר יסוד נפשי; כל הנתונים האלו מצביעים על עבירה ברף הנמוך ביותר שלה. מדובר בנאשם שמנהל אורח חיים נורמטיבי , טופל ע"י שירות המבחן ושיתף עימו פעולה, התסקיר בעניינו חיובי ביותר, רצה לשרת ביחידה קרבית אך בשל התנגדות הוריו שירת ביחידה כללית, רצה להמשיך בשירות אך בשל האירוע לא התאפשר לו, הוא החל לעבוד, הוא שיקם את עצמו בסיוע הדוק, המסור והאינטנסיבי של הוריו, הוא החל לעבוד, נישא ואשתו בהריון; מדובר בבחור שמעד חד פעמית, עלה על דרך המלך, מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי ואין חשש כי יחזור לבצע עבירות מהסוג הזה.

ב"כ הנאשם ציין את האמור בתסקיר לגבי הנזק הנפשי העלול להיגרם לנאשם כתוצאה מעונש מאסר בפועל, וביקש להתחשב בכך שלא נגרם נזק לאף אחד וכל אחת מהעבירות הרבות מצויה ברף הנמוך ביותר, לכן במקרה זה שיקול טובת הפרט צריכה לגבור על שיקולים לטובת הציבור. הוצגה פסיקה אשר לטענת הסנגור גזרה במקרים דומים, עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ואף שנגרם נזק. לפיכך התבקש לגזור את דינו של הנאשם לפנים משורת הדין.

7. הנאשם הביע צער על מה שקרה, ציין כי יודע שטעה וכי הוא מצוי בדרך חדשה, מקים בית יהודי כשר ודברים אלו לא יחזרו על עצמם.

8. בתסקיר לעניין העונש מיום 10/10/12, צויין כי הנאשם, בן 21, נשוי מזה כחודש ואשתו בהריון בשבוע השביעי, הוא עובד כשנה וחצי בחנות בגדים באשדוד וטרם מעורבותו באירוע נשוא העבירה החל שירת שירות חובה, בטירונות בצה"ל.

שירות המבחן התרשם מהיכרותו עם משפחת הנאשם כי מדובר במשפחה חמה ותומכת, בעלת מערכת ערכים נורמטיביים אשר עברה טלטלה עקב מעצרו של הנאשם. גם הנאשם אשר הועמד בפיקוח שירות המבחן שיתף פעולה בקבוצה הטיפולית, וההתרשמות ממנו כבחור צעיר המכה על חטא בעקבות אירוע מעצרו, הביע רצון לחזור לשירות צבאי, להתפתח מבחינת אישית, לחזור לתפקוד הכולל שגרה קבועה. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם מצוי עדין בתהליך בוחן עמוק ומפיק לקחים מנסיבות מעצרו, הוא בעל גבולות פנימיים וחיצוניים ברורים, נמצא בהליך חיובי מאוד של שינוי, כאשר תהליך מעצרו והתנאים המגבילים במהלך המשפט מהווים עבורו גורם מרתיע ומסמן גבולות בעתיד. שירות המבחן התרשם כי העבירה בה הורשע המהווה אירוע חריג בחייו, יצרה משבר עמוק עבורו ועבור בני משפחתו. צויין, כי הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום אם כי ציין שלא התכוון לפגוע בשוטרים, לגרסתו, הוא לא עצר לבדיקה כפי שהתבקש משום שנלחץ. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להתמודד במצבי לחץ וכך פעל מתוך לחץ ולא מתוך כוונה לפגוע באחר.

לאור העובדה כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי עשיר, אשר לא הפנים נורמות עברייניות ולאור ההתרשמות, כי הנאשם עבר תהליך משמעותי של שינוי והפקת לקחים, ולאור הערכת שירות המבחן כי שליחתו למאסר תביא לרגרסיה משמעותית מאוד בתפקודו הנפשי , הומלץ שלא למצות עימו את הדין ולהטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן הטלת צו מבחן למשך שנה שבמסגרתו ישולב במערך הטיפולי בשירות.

9. בתי המשפט רואים בחומרה רבה עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הפסיקה הדגישה את החשיבות בהטלת עונשים כבדים תוך מאמץ למגר תופעה חמורה זו. בענייננו, התווספה על עבירה חמורה זו גם עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בכוונה מחמירה (שתי עבירות) ועבירות נוספות.

הנאשם נהג במהירות ובפראות, תוך חציית קווי הפרדה רצופים ורמזורים אדומים, כשהוא בורח משוטרים שעמדו בשני מחסומים שונים לאורך הדרך ומורים לו לעצור, ותוך שהוא מאיץ את רכבו לכיוונם ומנסה לחבול בהם. בין לבין ברח הנאשם, בנהיגה פראית המסכנת חיי אדם, משוטרים שרדפו אחריו בשתי ניידת וכרזו לו לעצור. נקבע בהכרעת הדין כי נסיעתו הפראית של הנאשם במהירות, תוך האצה לכיוון השוטרים, תוך חציית צמתים באור אדום, כשהוא אינו שועה לשוטרים הדולקים אחריו וכורזים לו לעצור, מלמדת שהיה נחרץ בדעתו להימלט חרף הסיכון שהיה כרוך בכך, ועל כן הוא בבחינת מי שצפה כאפשרות קרובה לוודאי את התממשות הפגיעה בהם, גם  אם לא רצה בתוצאה זו של דריסת השוטרים. הנאשם סיכן בנהיגתו גם את בטיחות ההולכים ברגל ואת הנוסעים בנתיב התחבורה כפי המתואר לעיל. עסקינן לפיכך באותה תופעה חמורה של מרדפים, בעיקר בכבישי הדרום, אותה מצווים אנו למגר ולהלחם בה מלחמת חורמה במטרה להגן על הנוסעים בכבישים ועל המשתמשים בדרך, ובמקרה זה קיימת חומרה יתרה עת סיכן הנאשם גם את השוטרים אשר ניסו לבצע מלאכתם בעוד הנאשם העמיד אותם בסיכון חיים של ממש. התנהגות כזו של הנאשם צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח וזו גם הדעה הרווחת בפסיקה (ראו : ע"פ 6757/11 עלי סעדיין נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 16/10/12) ע"פ 6398/ 07 נאיף אבולקיען נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו מיום 20/2/08); ע"פ 6759/07 מדינת ישראל נ. סלמאן אלחרומי (פורסם בנבו, מיום 21/10/07); ע"פ 3260/06 עדנאן אלסרחין נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 5/9/07).

10. הכרעת הדין בעניינו של הנאשם ניתנה טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, ובהתאם לכך יינתן גזר הדין. יחד עם זאת יש לציין כי לפי סעיף 40ב לחוק, שהוסף במסגרת התיקון, "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה - העיקרון המנחה)". עקרון העל בענישה כיום הוא אפוא עקרון ההלימה, המבטא למעשה את שיקול הגמול, ומבכר אותו, כנקודת מוצא, על פני שיקולים של מניעה, הרתעה ושיקום. כן מחייב התיקון לקבוע, בגזר הדין, את מתחם העונש ההולם (לכל אירוע בנפרד), לשקול האם ראוי לחרוג מן המתחם. לקולא (מהשיקול השיקומי) או לחומרא (מהשיקול של הגנה על שלום הציבור), ולאחר מכן לקבוע את העונש המתאים לנאשם. יודגש, כי לצד התיקון, יש לתת את הדעת לעיקרון הענישה האינדיווידואלית.

11. בענייננו, המלצות שירות המבחן אינן עומדות בהלימה ביחס לחומרת העבירה ומידת אשמו של הנאשם. ההמלצות ניתנו תוך ראיית שיקולי שיקום הנאשם ותו לא, תוך התעלמות מהאינטרס הציבורי ושיקולי הרתעה, ולפיכך, ולאור חומרת העבירות אין לקבלן בנסיבות דנא. יש לתת משקל פחות לנסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול האינטרס הציבורי הקורא להרתיע ולגמול לעבריינים מסוג זה של הנאשם. יחד עם זאת יש לשקול לקולא את העובדה כי מדובר באדם צעיר, המנהל אורח חיים נורמטיבי, שזו לו מעידה ראשונה, ששיתף פעולה עם ההליך הטיפולי, תוך התגייסות משפחתו, ונראה כי הבין את הטעות, לקח אחריות ומתחרט על המעשה.

12. בענייננו, מדובר במספר עבירות שכל אחת בפני עצמה מצדיקה עונש מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, לאור העובדה כי מדובר באירוע אחד מתמשך ברצף זמן וטווח מרחק קצרים יחסית, שבמהלכו אירעו האירועים המתוארים, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם וסיכויי שיקומו, נמצא לנכון, תוך עריכת איזון בין מכלול השיקולים לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: